סקירת קהילות

ג’וּהוּרִי

יהודי הקווקז מכנים עצמם "ג’וּהוּרִי" – יהודי. במקצת

מקהילות הקווקז מבטאים את האות י’ כמו ג’. המילים "יהודי" ו"עברי" הרכיבו יחד את הכינוי "ג’והורי".

 

ברוסית מכונים היהודים “גורסקי יבראי” (יהודי ההרים)            ובישראל מכונים יוצאי הקהילות אזרבייג’אן ודגסטאן "קווקזים".

 

כיום חיים בארץ ישראל כ-150,000 יהודים קווקזים.

 

מקומות יישוב

"דָאג צ'וֹפוּט"- הר היהודים. הכינוי ”הרריים” שדבק ביהודי הקווקז מקורו במקום התיישבותם במרומי ההרים אשר בחבל קווקז.

 

"קווקז" אינו שם ארץ כפי שחושבים רבים, אלא שם חבל הררי האוגד בתוכו יותר מ-30 עמים שונים! לעיתים הם מכונים גם "טאטים", אך אלה אינם יהודים אלא שם כולל לעם המוסלמי המתגורר גם הוא בחבל הקווקז.

 

היישוב היה בעיקר במזרח הקווקז ובצפונו, בערים ובכפרים שישבו בהם אבותיהם לחוף הים הכספי. הריכוזים הגדולים היו באזרבייג’אן ובדגסטאן. ראוי לציין כי היישוב היהודי בקווקז הינו אחד מן היישובים העתיקים ביותר בגולה.

 

בחיים הקהילתיים של יהודי קווקז הייתה חלוקה פנימית לפי מקומות היישוב. נהוג לחלקם לשלוש קבוצות:

א. קהילת דגסטאן.

ב. קהילת אזרבייג’אן.

ג. קהילת צפון הקווקז ואוטונומיות אחרות.

 

ההבדלים באו לידי ביטוי בניב השפה, ביחסים הקהילתיים, בחינוך, במבנה המשפחה ועוד. יוצאי אזרבייג’אן, לדוגמא, שמרניים יותר מיוצאי דגסטאן, שכן אזרבייג’אן היא מדינה מוסלמית אדוקה וזו השפיעה על בני הקהילה היהודית. זאת בשונה מיהודי דגסטאן, שהושפעו מאווירה רוסית-אירופאית והיו פתוחים יותר בתעסוקה, בחינוך וכד’.

 

באזרבייג’אן ישבו יהודים בבָּאקוּ אשר על שפת הים הכספי, עיר שהתפתחה במהרה למעצמה כלכלית בעקבות פיתוחן של בארות הנפט

במקום. היה בה יישוב יהודי מעורב גדול מאוד. ב-1970 נמנו בה כ-30,000 יהודי רוסיה, מתוכם 12,000 יהודים הרריים.

 

קהילת קוּבָּה

“קְרָסְנִיֶיה סְלַבּוֹדָה” – השכונה היהודית בקובה – זכתה

לכינוי “ירושלים של קווקז” על שהתברכה ברבנים רבים וגדולים ששימשו בה במרוצת השנים. קובה שוכנת

כ-180 ק”מ צפונית לעיר הבירה באקו. במאה ה-19 נחשבה ליישוב הגדול ביותר של יהודים הרריים בקווקז.

 

את קובה חוצה נהר הקוּדִיאָל צָ’אַי שחוצץ בין היהודים למוסלמים.

 

מ-1930 החלה הגירה והתיישבות המונית בבאקו – בירת אזרבייג’אן, אך עדיין ב-1970 נספרו בה כ-6,500 יהודים הרריים. כיום חיה בקובה קהילה יהודית גדולה.

 

הקהילה כללה מגוון של יהודים הרריים מקהילות

סמוכות שהתיישבו בה לאחר פרעות השליטים השונים, בעיקר עקב מסעות ההרג של נאדיר-שאה. בין השאר חיו בה יהודי קהילת גִילְנִי שהגיעו מפרס.

 

קהילת קוּלָאַקַאת

כפר "קולאקאת" שכן כ-3 ק”מ מקובה והכיל ריכוז גדול של יהודים הרריים שחיו בו כבר במאות המוקדמות.

כ-4,400 נפשות ישבו בו עד לחורבן נאדיר-שאה

ב-1730, אז נהרס הכפר כליל וכל תושביו עברו לקובה.

 

הנוסע צֶ’ארְנִי, חוקר הקהילות היהודיות בקווקז ואסיה, מצא באחת ממסעותיו לקובה כתר תורה שעליו כתוב: “זה כתר תורה שהקדיש אותו לה’ יחיא בר ר’ יחיאל… אחר חורבן גאלגאטא”. נכון להיום נמצאים שם שרידי מצבות ומבנים הרוסים.

 

קהילת קָאלַה צָ’רַאך

כפר "קאלה צָ'ראך" שכן בסמיכות לקובה ונהרס בידי חילות נאדיר-שאה. כרב הקהילה שימש במשך שנים רבות ר’ אברהם. הוא ניסה להתיישב ב-1800 בארץ ישראל ומשלא עלה בידו – שב להנהיג את הקהילה בקאלה צ’ראך.

קהילת וָארְטַשֶן (אוּג’וּז)

הכפר "וארטשן" ממוקם כ-110 ק”מ דרומית-מערבית לקובה. “וָארְטַשֶן” פירושו "הכפר של בארטאן", מייסד הכפר. נקראת גם על שם הוורדים הרבים הפורחים

בסביבותיה: "וארדיס" – ורד, "שן" – יישוב.

גם בעיירה זו היישוב היהודי החל מוקדם, לקראת

סוף המאה ה-17. בראשית שנות ה-90 ישבו בה כ-300 משפחות. כיום יש בה יישוב יהודי מועט.

 

קהילת שְׁמָאחָה

העיר "שמאחה" נקראת לעיתים גם "שמאחי". שוכנת 230 ק”מ מזרחית לגאנדז’ה. אף היא הייתה אחד היישובים הוותיקים של יהודי ההרים. ידיעות על היישוב ישנן עוד מהמאה ה-17. מספרם של התושבים היהודים ידע עליות ומורדות בעקבות מאורעות הזמן: רעידת אדמה קשה שפקדה את המקום ב-1902, מלחמת האזרחים ועוד. נכון להיום משפחות בודדות מתגוררות בעיר.

יישוב יהודי התקיים גם בכפרים חַצְ’מָז, גאק צָ’אי, נוֹחָה, הָפְטוֹרַאן וביישובים קטנים אחרים

בדגאסטן, המכונה “ארץ ההרים”, ישבו יהודים הרריים במקומות רבים.

 

קהילת דֶּרְבֶּנְט

העיר "דרבנט" קיימת אלפי שנים ושוכנת במעבר צר המחבר בין אירופה לאסיה. פירוש השם “דר”- דלת, “בנד”- סגורה. מיקומה האסטרטגי הקנה לה את השם “באב איל אבואב” – השער הראשי. העיר בצורה היטב בחומות גבוהות עוד מהמאה ה-4  ומייחסים את בנייתה למלך כוזר. בדרבנט ידוע על יישוב יהודי קדום מאוד כבר מהמאה ה-3.

”עד היום עיר גדולה בשפת ים הכספי

המערבית ושם בניינים גדולים חומות ובריח מימי קדם ואומרים שהם מזמן אלכסנדר מוקדון

וקוראים המגילה בי”ד ובט”ו”.

(תבואות הארץ).

בתלמוד הירושלמי מוזכר ר’ שמעון ספרא די דרבנט (בדפוסים שלנו מופיע גם “דטרכנט”) שהיה מלמד תינוקות שם (ירושלמי מגילה פ”ד, הלכה ה’).

 

בדרבנט היה יישוב יהודי גדול, עד כי בשנות השלושים כל תושב שלישי היה יהודי. היישוב היהודי פסק במחצית

השנייה של המאה ה-17 והתחדש שנית על ידי יהודֵי אבא-סובה לאחר חורבן הקהילות שם. כיום חיים בדרבנט כ-300 משפחות יהודיות.

קהילת אָבַּא-סוּבַה

"אבא סובה" היה כפר יהודי עתיק ששכן כ-7 ק”מ דרומית-מערבית לדרבנט. (ידיעות שונות מלמדות על שני כפרים ששכנו בסמיכות בעלי שם זהה). היה זה אחד המרכזים

המשמעותיים של יהודי ההרים מבחינה רוחנית וגשמית כאחד, עד לחורבנו בידי חיילי סורחאי-חאן ב-1797.

שליט הכפר, פאטלי-חאן, היטיב לנתיניו היהודים והם נהנו מחופש יחסי, ערב העלייה הגדולה לארץ ישראל לישראל ב-1970, מנתה הקהילה ההררית ב“ייבריסקה סלבודא” – היישוב היהודי בדרבנט – כ-15,000 יהודים הרריים!

קהילת מַחַצְ’קַלָה

"מחצ'קלה" היא עיר הבירה של האוטונומיה הדגאסטנית. נקראה בעבר "פטרובסק" על שם פטר הגדול שחנה בעיר במסעו לקווקאז. שוכנת כ-60 ק”מ מזרחית-צפונית לטאמיר-חאן-שורה. התפתחה כעיר מסחר גדולה וכבר מ-1860 ידוע על יהודים שנטלו חלק פעיל בכלכלת העיר. הרב בנימין בר רבי עמד בראש הקהילה ההררית במַחַצְ’קַלָה שמנתה בשנות ה-70 כ-5,000 יהודים.

קהילת מָדְזְ’לִיס

העיר "מדז'ליס" נקראת לעיתים גם "מנג’ליס". שוכנת כ-40 ק”מ צפונית – מערבית לדרבנט.

פירוש השם "מדז’ליס" – התייעצות. השם מרמז על אופייה של העיר בתור מרכז כינוסים. למקום זה הגיעו יהודים ממקומות שונים, כמו גם מ"חייטאך" הסמוכה, כדי לעלות לסדר היום נושאים שונים שהצריכו ליבון ובירור, רובם בענייני הלכה או בנושאים שנגעו לחיי הקהילה ההררית.

סמוך למדז’ליס נמצאים חורבותיה של דז’והות קאטא. מקובלת ההערכה כי היישוב הראשוני של מדז’ליס הורכב בעיקרו מפליטי דז’והות קאטא.

קהילת דְז’וּהוּת קָאטַא

"דזוהות קאטא" פירושו עמק או גיא היהודים. האזור כונה גם "חייטאך". היישוב הורכב משלושה כפרים יהודיים:

 

א.  חבראי – בו ישבו יהודים תלמידי חכמים שעיסוקם היה בתורה.

 

ב.   חקלאי – "חקלא"- שדה. עיקר עיסוקם של התושבים היה עבודת אדמה, ולפי המסורת פרנסו יושבי "חקלאי" את בני הכפר "חבראי" כעין הסכם יששכר וזבולון; הללו לומדים והללו מפרנסים.

 

ג.    זָוַוארִי – "זָוַואר" – למעלה. הכפר שכן במעלה ההר והגישה אליו הייתה באמצעות אבנים ומדרגות שנקבעו על צלעי ההר. יושבי הכפר עסקו בתורה ובעבודה יחד.

 

צ’ארני בביקורו בדז’והות קאטא מתאר את הגישה

לכפרים כבלתי אפשרית: הדרך הררית ומסוכנת,

נקיקים צרים אפשרו לסוס אחד לעבור בכל פעם, כאשר לאורך המסע תהום מאיימת נשקפת תחתם.

 

במקומם של שלושת הכפרים לא נותר כיום דבר מלבד שברי אבנים, עדות למבנים ששמשו למגורים, לבתי כנסיות וכד’. מצבות מנותצות פזורות בכל מקום אך קשה מאוד לראות מה כתוב עליהן, שכן אלו התבלו מתנאי מזג האוויר ומחמת הפגיעה הקשה ביושבי הכפר, שלא הותירה אחריה אפשרות לתקומה ויישוב מחודש.

צ’ארני כותב תוהה כיצד ניתן היה לחיות ולתקשר

ממרומי ההר עם שאר קהילות ישראל. עם זאת, אין ספק כי המיקום המבודד שמר היטב על חיי הקהילה היהודית ואף הגן עליהם בשעת הצורך מפלישות עמי הסביבה, עד לכיבוש ולחורבן הסופי שהתרחש

במקום והביא לנדידת היושבים למדז’ליס הסמוכה. במדז’ליס קיים יישוב יהודי קטן עד היום.

קהילת חָאסַאבּ-יוּרְט

העיר "חאסאב-יורט" שוכנת כ-80 ק”מ מערבית לפטרובסק-מחצ’קלה. היישוב התפתח בעקבות ירידי מסחר שוקקים

שפעלו בו, כאשר יהודים רוסים והרריים נוטלים בהם חלק. השכונה היהודית נהרסה במלחמת האזרחים (1917-1921) ולאחר מכן, עם סיומה, נבנתה מחדש ואוכלסה ביהודים.

יישוב יהודי הררי התקיים גם בטאמיר-חאן שורה, בטָארְקוּ, במָאמָארַטְש, בחושמנזיל-מקום נעים, באקסאי המכונה לעיתים גם טאשקצ’ה ובמקומות נוספים. בסביבות צֶ’צְ’נִיָה התקיים יישוב בערים גְּרוֹזְנִי, נָאלְצֵ’יק, גּוֹרְנִי ומוזדוק.

קהילת גְּרוֹזְנִי

"גרוזני", בירת הרפובליקה הצ’צנית, שוכנת כ-150 ק”מ ממחצ’קלה. היישוב היהודי החל בה עוד ב-1830 והורכב בעיקר מפליטי כפר אנדריי הסמוך. ברבות הזמן הוענק לה מעמד של עיר וההגירה אליה גברה. יחס השלטון ליהודים לא אִפשר להם להישאר שם זמן רב והאוכלוסייה היהודית הלכה והתמעטה. רק עם גילויים של בארות נפט בסביבה חזרו היהודים והחלו ליישב את המקום יחד עם יהודי רוסיה.

תנאי המחיה והדיור בגרוזני היו קשים ביותר. תיאורים מאותה תקופה מספרים על בתים בני שני חדרים מקסימום שקועים באדמה, כאשר בכל בית חיו כעשר נפשות. בשכונה היהודית לא הייתה אספקת חשמל ומים, ובכל זאת, על אף התנאים, הלך וגדל מספר היהודים והוא מנה ב-1930 כ-3,000 יהודים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שוב יצאו היהודים מגרוזני ושבו אליה טיפין טיפין אחר כך. כיום קיים יישוב קטן של יהודי רוסיה והרריים בגרוזני.

קהילת נָאלְצֵ’יק

"נאלצ'יק" שוכנת כ 120 ק”מ מערבית לגרוזני.

קהילת מוזדוק

"מוזדוק" – יישוב ששכן כ-65 ק”מ צפונית-מזרחית לנָאלְצֵ’יק. קהילה קטנה של יהודים הרריים ישבו במקום עד

למלחמת האזרחים (1917-1921). ידוע אף על בית כנסת קטן מעץ ששימש לתפילת בני הקהילה.

הקהילה עזבה את המקום וחזרה אליו מספר

פעמים, בעקבות השלטונות המתחלפים וההרעה

במצבם. הקץ ליישוב היהודי במקום הגיע על ידי גרמניה

הנאצית במלחמת העולם השנייה.

מקומות יישוב נוספים: פִּיאָטֵגוֹרְסְק שבמחוז סְטַבַארוֹפּוֹל, בצפון אוֹסֵטיָה וברפובליקת  קַבַּרְדִינוֹ-בַּלְקַרְיָה.

כיום ניתן למצוא ריכוז גדול של יהודים הרריים

בארצות הברית, קנדה, מוסקבה, סנט פטרסבורג,

אוסטריה, סין ובישראל.