שפת בני הקהילה ה“ג'והורי”, (נקרא גם "טאטית יהודית") מורכבת מארמית, פרסית ועברית. השפה עתיקה מאוד ואוצר המילים בה דל. בני הקהילה דיברו בינם לבין עצמם בג'והורי, ועם שכניהם דיברו באזרית או ברוסית.

בשל המרחקים העצומים בהרי הקווקז נוצרו שיבושים בשפה המקורית וכל קהילה דיברה בניב מיוחד לה. השפה הובנה לבני הקהילות האחרות אך הניגון והטעם היה שונה והצריך אוזן עדינה כדי להבין את הנאמר.

החלוקה העיקרית:

ניב רוּבָּאִי – יוצאי אזרבייג’אן.

ניב דֶרְבֶּנְדִי – יוצאי דרבנט עד דרום דגסטאן.

ניב חָיְיטוֹרִי – יוצאי צֶ’צְ’נִיָה וצפון דגסטאן.

ניב וָארְטָשֶן או שִירְווֹנִי – יוצאי וָוארְטָשֶן ומערב אזרבייג’אן.

ר’ יעקב יצחקי, מרבניה הגדולים של הקהילה ההררית, קיבץ מילון לשפה הטאטית ובו רשם מילים בטאטית ופירשם בכתב רש”י. מאוחר יותר תרגם בנו יצחק את המילון לשפה העברית למען תישמר השפה.

מקצת המילים המופיעות במילון:

“אוֹב” – מים.

“אָנְגִיל” – תאנה.

“בֶּלְקִי” – אולי.

“חָיְיף” – חמלה, חבל.

“שָיִי” – כתונת.

“תָכְנֹא” – יחיד, בדד.

משה יוספוב (1922) בספרו “היהודים ההרריים בקווקז ובישראל” מביא מילים שהשתרבבו לשפה הטאטית מהשפה העברית במהלך העליות לארץ. המילים נוספו לשפה בשל הצורך של אותה תקופה במילים אלו, שכנראה לא היו בשימוש בטאטית ובישראל קבלו משמעות.

“אָתַש”-אש.

“בִּילִי נִידִיר” – בלי נדר.

“דָעַם” – טעם.

“חוּס לָארִיס” – חוץ לארץ.

“זִיתוּן” – זית.

“כָּרְבוּז” – כרפס.

“שובות” – שבת.