עשרת ימי תשובה

עשרת ימי תשובה

יום הכיפורים

“רוּז קוּפּוּר”

 

מא’ בתשרי – ראש השנה, עת החלו עשרת ימי תשובה, עד ליום הקדוש י’ בתשרי – התחזקו יותר בתפילה, בכבוד הבריות ובבקשת סליחה. כספים שנלוו ולא הוחזרו לבעליהם נפרעו בימים אלה, להינצל מעוון גזל.

 

גם השכנים המוסלמים ידעו על יומם הקדוש של היהודים וכיבדו אותו. (יש מתוכם שהאמינו כי ביום זה נמחלים גם עוונותיהם שלהם יחד עם היהודים, והתנהגותם הפכה מתונה יותר בתוך ביתם ומחוצה לו).

 

ערב יום כיפור. הכנות רבות נעשו גם בבית הכנסת שעתיד לקבל את הבאים לתפילה. השטיחים מורקו ושולחנות קטנים הונחו בכמה מוקדים, כשעליהם מחזורי התפילה למביני השפה העברית. מגשי נרות שעווה רבים היו פזורים על תיבת שליח הציבור, אותם הדליק קהל המתפללים לאחר תפילת מנחה לעילוי נשמת יקיריו ביום הקדוש. בחצר בית הכנסת עמדו מספר גברים נמרצים והכינו בשר ועופות על גחלים. אלה נקנו מכספי הציבור לרווחת העניים שיסעדו ליבם היטב לפני כניסת הצום.

 

באותו היום עד לסעודה המפסקת הרבו בני המשפחה באכילת דגים מלוחים כדי להרבות בשתייה. הגברים סעדו על הלחם שהוכן מבעוד מועד יחד עם הדגים מספר פעמים, לקיים מה שנאמר: "כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (ברכות ח', ב').

 

לפני תפילת מנחה הלכו הגברים לרב הקהילה שהלקה על גבם ארבע מלקות על לאו דאורייתא. הכמות הייתה סמלית ביותר לעומת שלושים ותשע מלקות שכתוב בתורה והיו נהוגים במקומות אחרים.

 

לאחר תפילת מנחה ו”כל נדרי” נערך שולחן לסעודה

המפסקת – הסעודה האחרונה לפני כניסת הצום. עקרת הבית הכינה בדרך כלל אורז שנאכל עם קציצות  בשר ותפוחי  אדמה:  “קַטְלֵית”,“שַמָא קוּפְתָּא”. הארוחה הסתיימה בקינוח תה חזק ומתוק.

 

לאחר ברכת המזון ובקשת סליחה מראש המשפחה פנו

הגברים לבית הכנסת. גם הנשים היו עוברות בין הנשים המבוגרות, נושקות ידיהן ומבקשות סליחה וברכה ל”כתיבה וחתימה טובה”.

 

בערוב היום הדליקה עקרת הבית נרות. על מגש אחד הדליקה נר שעווה לכל בן משפחה, ועל השני הדליקה נר לעילוי נשמת הנפטרים. גם בבית הכנסת הודלקו נרות רבים על ידי המתפללים.

 

בכניסה לבית הכנסת חלצו המתפללים את נעליהם ונכנסו יחפים. במשך כל התפילה עמד הקהל על מקומו. מי שידע את התפילה התפלל עם החזן בקול נמוך, ומי שלא – ענה “אמן” במקומות שסימן החזן.

 

בסיום התפילה נשקו המתפללים את ידיהם של הרב ושל הזקנים וביקשו מהם ברכה. חלק גדול נשאר לישון בלילה על השטיחים בבית הכנסת, תוך שימוש בכריות ובכסתות שהביאו מביתם קודם התפילה.

 

גם בבוקר משכימים כולם קום ונשארים לתפילה בבית הכנסת כל אותו היום. בהגיע תפילת נעילה המסמנת את קיצו של היום הקדוש, הקהל כמו ניעור וזועק בהתרגשות את מילות התפילה. גם אלה שאינם מחזיקים "מחזור" בידיהם מזמזמים את הסליחות ומבקשים בקשות פרטיות. הנשים

מתקבצות על הפתחים ומחכות לתקיעת השופר שמבשרת על סיומו של הצום ושל היום הקדוש. בשעה זו השערים כמעט ננעלים והשנה החדשה, כך מקווים כולם, תיחתם לחיים טובים ולשלום.  בסיום תפילת הנעילה תוקע החזן בשופר לקול ברכות הנשים את הסובבים אותן ואת בני משפחתן ל”גמר חתימה טובה”.

 

המתפללים יוצאים ופונים לביתם לסעוד ולשבור את הצום. מאוחר יותר פונה ראש המשפחה לחצר הבית, במקום שם עתידה לעמוד הסוכה, מרים יתד ומכניסו באדמה כסימן לבניית הסוכה, ככתוב: “וילכו מחיל אל חיל”.

 

פיוטי רבי אלישע הקטן בן שמואל ליום הכיפורים

 

 

אֱלֹקִים אֵלִי אַתָּה. אֲבָרֶכְךָ בְּמַקְהֲלוֹת עֲדָתֶךָ:

אֱלֹהוּתְךָ אַגִּיד וַאֲחַוֶּה נוֹרְאוֹתֶיךָ:

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה. אָמַרְתָּ. סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:

אֵ-ל טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קוֹרְאֶיךָ:

אֱלֹקִים אֵלִי אַתָּה. לְפָנֶיךָ אֶתְוַדֶּה אֲשָׁמוֹת וּמְעִילוֹת:

לָבַשְׁתִּי רְעָדָה לְהִתְפַּלֵּל בְּעַד קְהִלּוֹת:

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה. לוֹחֲשִׁים עַמְּךָ חָמֵשׁ תְּפִלּוֹת:

לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת:

אֱלֹקִים אֵלִי אַתָּה. יְהִי אָזְנֶיךָ לִנְאוּמִי קַשּׁוּבוֹת:

יְמִינְךָ פְּשֹׁט וּתְקַבֵּל בַּקָּשׁוֹת וּתְשׁוּבוֹת:

 

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה. יְחֵפִים אֲנַחְנוּ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת:

יוֹמָם יְצַוֶּה ה’ חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי:

אֱלֹקִים אֵלִי אַתָּה. שְׁעֵה לִתְפִלָּתִי וְקַבֵּל הֶגְיוֹנִי:

שְׁעָרֶיךָ פְּתַח וְתִסְלַח לִזְדוֹנִי:

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה. שִׁחַרְתִּי לְכַפֵּר עֲווֹנִי:

שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:

אֱלֹקִים אֵלִי אַתָּה. עוֹנֶה בְּכָל עֵת לְשַׁוְעַת הֲמוֹנִי:

שָׁפַכְתִּי נֶגְדֶּךָ תְּחִנָּתִי וְעֶלְבּוֹנִי:

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה. עוֹמֵד עַמְּךָ כְּשָׂרָף מְעוֹנִי:

עֵינַי תָּמִיד אֶל אֲדוֹנִי:

אֱלֹקִים אֵלִי אַתָּה. הַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ. וְאַשְׁמוֹתֵינוּ מְחֵה:

הַכְנִיעַ זְדוֹן לִבֵּנוּ. וְחַטֹּאתֵינוּ דְּחֵה:

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה. הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל בָּעֲבוֹדָה מֻמְחֶה:

 

הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי. וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵה:

אֱלֹקִים אֵלִי אַתָּה. קַנֵּא לְשִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ. וְזֵדִים תַּכְנִיעַ:

קֵץ הַיָּמִין לִמְחַכֵּה יְשׁוּעָתְךָ תּוֹדִיעַ:

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה. קְדֻשּׁוֹת לְךָ יִשְׂרָאֵל יַבִּיעַ:

קָרוֹב ה’ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ:

אֱלֹקִים אֵלִי אַתָּה. טָפַלְתִּי שֶׁקֶר וּמִרְמוֹת בְּלִי עֵרֶךְ:

טָבַעְתִּי בִּיוֵן הַזְּדוֹנוֹת עַד בֶּרֶךְ:

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה. טְהוֹרִים שָׁבוּ וְכָרְעוּ כָּל בֶּרֶךְ:

טוֹב וְיָשָׁר ה’ עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:

אֱלֹקִים אֵלִי אַתָּה. נָשָׂאתִי אֶל שָׁמֶיךָ עֵינַי:

נָכוֹן לִבִּי לַעֲבוֹדָתֶךָ וְטַהֵר רַעְיוֹנַי:

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה. נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנָשׁוּבָה לַאדֹנָ-י:

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ אֲדֹנָ-י:

 

 

פזמון – ככל הנראה גם הוא ליום הכיפורים, בתבנית אקרוסטיכון, כאשר כל קטע פותח באות מא’-ב’.

בסופו שם המחבר: אלישע בן שמואל חזק.

 

אֲשַׁבַּח לְךָ יוֹצֵר הַמְּאוֹרִים:

פְּלָאֶיךָ חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים:

 

בְּרָאתָנוּ קְרָאתָנוּ בְּחִבָּה:

סְגֻלַּת עַם וּמִבְחַר הַיְצוּרִים:

 

גְּבוּרָתְךָ לַכֹּל נוֹדַע בְּאֶצְבַּע:

שֶׁהֵם עֶשֶׂר אֲשֶׁר לָקוּ הַמִּצְרִים:

 

דְּגָלִים יָצְאוּ מִכּוּר הַבַּרְזֶל:

נְשָׂאתֵמוֹ עֲלֵי כַּנְפֵי נְשָׁרִים:

 

הֲקִימוֹתָ דְּבָרֶיךָ שֶׁאָמַרְתָּ:

לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים:

 

וְקָרַע יָם בֶּן עַמְרָם בַּמַּטֶּה:

וְנֵס נַעֲשָׂה בַּעֲשָׂרָה גְּזָרִים:

 

זְדוֹן פַּרְעֹה וְשָׁלִישָׁיו וְחֵילוֹ:

בְּרָדְפָם אַחֲרֵי זַרְעֵי הָעִבְרִים:

 

 

חֲרוֹן אַף יַם וְגַלָּיו וְדָכְיָם:

מְזֻמָּנִים כְּמוֹ נֹאדוֹת צְבוּרִים:

 

טְהוֹרִים עָבְרוּ. רַק הֵם נִנְעֲרוּ:

בְּעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ מַיִם אַדִּירִים:

 

יְדִידִים תָּמְהוּ עַל נוֹרְאוֹתָיו:

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה בְּקוֹל זִמְרָה וְשִׁירִים:

 

כְּבוֹד גָּדְלְךָ עֵת נִגְלְתָה בְּסִינַי:

הָיוּ עֲבָדֶיךָ כְּמַלְאָכִים טְהוֹרִים:

 

לְקוֹל דִּבּוּר בְּאָנֹכִי אֲדֹנָ-י:

וְלֹא יִהְיוּ לְךָ זָכוּ הַכְּשֵׁרִים:

 

מוֹשְׁכֵי חֵן אֲזַי פָּצוּ לְמֹשֶׁה:

אַתָּה תִּשְׁמַע שְׁאֵרִית הַדְּבָרִים:

 

נְכוֹנִים אַחֲרֵי כֵן קִבְּלוּהָ:

בְּיַד מֹשֶׁה בְּלִי חֶסְרוֹן דְּבָרִים:

 

סְעוּדַת מָן אֲשֶׁר הָיָה מְזֻמָּן:

אֲכָלוּהוּ כְּמוֹ נֹפֶת הַיְּעָרִים:

 

 

עַתָּה אֵין לִי לְהַגִּיד נוֹרְאוֹתֶיךָ:

אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ חַכְמֵי הַסְּפָרִים:

 

פְּשָׁעֵינוּ תְּכַפֵּר גַּם סְלַח נָא:

וְהַקְשִׁיבָה לְשַׁוְעַת הָאֲסִירִים:

 

צְקוּנֵי לַחַשׁ אֲשֶׁר נִצָּבִים בְּרַעַשׁ:

לְפָנֶיךָ כְּאֶבְיוֹנִים וְגֵרִים:

 

קְשֹׁב שִׂיחַ תְּפִלּוֹתֵיהֶם וְקַבְּלֵם:

כְּמוֹ קָרְבָּן וּמִבְחַר הַנְּדָרִים:

 

רְאֵה בִּכְיָם וְעִנּוּיָם בְּשִׁבְיָם:

וְתַכְנִיעַ יְדֵי קָמִים אַכְזָרִים:

 

שְׁלַח גּוֹאֵל לְיִשְׂרָאֵל מְהֵרָה:

וְתוֹשִׁיעַ צְעִירֵי הָעֲדָרִים:

 

תְּקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה:

אֲשֶׁר הֵמָּה כְּמוֹ שֵׂיוֹת פְּזוּרִים:

 

בְּרֹב חַסְדְּךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן:

וְיָקִיצוּ יְשֵׁנֵי הַקְּבָרִים:

 

אַתָּה גָּדוֹל וְאַתָּה גִּבּוֹר וְנוֹרָא:

אֲדוֹן עוֹלָם וּבוֹרֵא כָּל הַיְצוּרִים:

 

לְפָנֶיךָ אֲנִי דּוֹמֶה כְּעֶבֶד:

אֲשֶׁר גַּנָּב וְנִמְצָא בַּסְּתָרִים:

 

יְדוּעִים לְךָ כָּל תַּעֲלוּמוֹת:

אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים:

 

שְׁעֵה לְקוֹלִי וּמִלּוּלִי וְתִמְחֹל:

עֲווֹנוֹתַי וַחֲטָאַי בִּימֵי הַנְּעוּרִים:

 

עֲמַל יָדַי וְכָל מַעֲשַׂי תְּבָרֵךְ:

וְהוֹרֵנִי לָלֶכֶת בִּדְרָכִים יְשָׁרִים:

 

בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אֲדֹנָ-י:

עֲנֵנִי כִּי אַתָּה זוֹכֵר הַיְצוּרִים:

 

נָכוֹן לִבִּי וְטַהֵר מַחֲשָׁבִי:

וְתַכְנִיעַ גְּאוֹן יִצְרִי בְּצִירִים:

 

שְׁמֹר נַפְשִׁי בְּעֵת צָרָה, קְדוֹשִׁי:

וּבַטֵּל מַחְשְׁבוֹת רָעִים וְצָרִים:

 

מְקִימִי דָּל מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְעַבְדֶּךָ:

וְאֶתְבּוֹנֵן בְּחָכְמַת הַסְּתָרִים:

 

וְתֵן חֶלְקִי בְּגַן עֲדָנְךָ בְּדָפְקִי:

דְּלָתֶיךָ מְקוֹם זַכִּים וּבָרִים:

 

אֱמוּנָתְךָ וְתוֹרָתְךָ שְׁלֵמָה:

הֲלֹא הֵן כְּזֹהַר הַמְּאוֹרִים:

 

לְכוּ לַחֲמוּ בְּתוֹרַת אֵל:

בְּכֹחַ רַב וְאֹמֶץ גִּבּוֹרִים:

 

חֲזָקִים יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים:

הַהוֹגִים יוֹמָם וָלַיְלָה בַּסְּפָרִים:

 

זְכֹר צִדְקָם אַתָּה חֶשְׁקָם וְחֶלְקָם:

וּבְטוֹב תְּרַחֵם עַל עַם(…)ברים:

 

קְהָלֵנוּ עֲדָתֵנוּ מְקַוִּים:

לְפִדְיוֹנְךָ וְשָׁלוֹם כִּנְהָרִים:

 

אֲזַי אֶשְׂמַח וְאֶפְתַּח פִּי בְּזִמְרָה:

אֲשַׁבַּח לְךָ יוֹצֵר הַמְּאוֹרִים: